מקרה שהיה כך היה: לפני מספר שנים הגיעו אליי שני בני זוג אשר אינם נשואים זה לזו אך מקיימים חיים משותפים. תחילה התגוררו כל אחד בדירתו ואולם לאחר מספר שנים החליטו להתגורר יחדיו בדירת האישה מאחר ומצבו הרפואי של הגבר הדרדר. כל השנים בהן התגוררו יחדיו קיימו חיים משותפים, משק בית משותף, חיי אישות, בילויים משותפים וכן חשבון בנק משותף. במהלך אותן שנים כתב כל אחד מהם צוואה והם אף ערכו הסכם ממון הקובע כי נכסיו של כל אחד מהם יהיה שייך אך ורק לאותו צד. ואולם הגבר קבע, גם בצוואתו וגם בהסכם הממון, כי לאחר לכתו, חלילה, הפנסיה המגיעה לו, תעבור לבת זוגו לאחר אריכות ימים ושנים שלו. כן אט אט עם השנים החל מצבו הרפואי של הגבר להדרדר, הוא אף אושפז ולבסוף הלך לבית עולמו. האישה היתה לחברתו לחיים בכל השנים הללו, סעדה אותו, טיפלה בו , ואף כשאושפז סעדה אותו וטיפלה בו עד יומו האחרון. והנה הגיע המועד והאלמנה פנתה אל קרן הפנסיה, אותה קרן פנסיה - על מנת להכיר באישה כידועתו בציבור של הגבר דרשה אישור מבית הדין האזורי לעבודה המאשר כי האישה אכן ידועתו בציבור. האישה פנתה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, הביאה עדויות באמצעות תצהירים, של מכרים, חברים, משפחה, שכנים - המעידים כי היתה ידועתו בציבור של הגבר. ובימים אלו נדון התיק. סביר להניח כי אכן תקבל מעמד של ידועה בציבור מאחר ובשנים האחרונות התגוררו בני הזוג יחדיו, ניהלו חיים משותפים, ומשק בית משותף וכן בידיהם עדויות על כך. עידכון ימסר לאחר קבלת פסק דין סופי.