פגמים בצוואה - מרץ 2007

 
 
 
השפעות אסורות על המצווה

ככלל המחוקק מעוניין למנוע השפעה חיצונית על המצווה מסוגים שונים אשר תביא לעיוותים ברצונו. לכן כל הוראה בצוואה אשר נעשתה בשל השפעה אסורה עלולה לפסול את הצוואה. החוק קובע מהי השפעה אסורה ; צוואה אשר נעשתה מאונס, באיום, באמצעות השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
אונס ואיום- פירוש המונח ''אונס'' : מצב שבו הוראה כלשהי בצוואה נכתבה עקב כפייה, מתוך כורח ולא מתוך רצונו החופשי של המצווה. כלומר המצווה נגרר למצב שהוא היה אנוס לכתוב הוראה זו. פירוש המונח ''איום'' : מצב בו גורם חיצוני איים על המצווה והאיום הוא זה שגרם למצווה לכתוב את הוראה כלשהי בצוואתו. מבחינה משפטית יש להוכיח קשר סיבתי – כלומר מצב בו הסיבות (האונס והאיום) הן שהביאו לכתיבת ההוראה הספציפית בצוואה .
השפעה בלתי הוגנת- הוראה שנכתבה בצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת מביאה לבטלות הצוואה. חשוב לציין כי לא כל השפעה תחשב לבלתי הוגנת. למשל שיחת ליבון בתוך המשפחה בקשר לצוואה או שכנוע הגיוני והוגן – אין פרושם השפעה בלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת תביא לפסילת ההוראה הספציפית בצוואה. אולם, הפסיקה לא קבעה חד משמעית מהי השפעה בלתי הוגנת וכל מקרה ניבחן לגופו ועל פי נסיבותיו ואף במקרה זה של השפעה בלתי הוגנת יש לבחון את הקשר הסיבתי בין הסיבה (ההשפעה) לבין התוצאה ורק אם יוכח קשר ישיר ביניהם תיפסל ההוראה.
תחבולה ותרמית- מדובר על מצב בו הופעלה רמאות של ממש כלפי המצווה, הונאה, תוך שימוש בתחבולה כלשהי. מעשים רבים יכולים להחשב כתחבולה ותרמית ובית המשפט בוחן כל מקרה לגופו ומחליט מה דין המעשה וכיצד יש להתייחס להוראה בצוואה.

טעות של המצווה

ככלל מטרת המחוקק היא לנסות ולמלא אחר רצון המצווה על אף טעות שנתגלתה בצוואה. הכוונה ב''טעות של המצווה'' היא למחשבה כלשהי של המצווה אשר לא התאימה למציאות, כלומר טעות של המצווה בעובדה, במצב הדברים כפי שהוא במציאות, או טעות במניע. אין הכוונה לטעות במצב הדברים המשפטי.
מהו הדין במקרה של טעות?- עפ"י החקיקה בנושא הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות- אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט את דבר הצוואה לפי קביעה זו. אם אי אפשר לעשות זאת - הוראת הצוואה בטלה.

התוצאה במקרה של התבטלות, השפעות אסורות או הטעות - המשמעות המעשית של ההשפעות האסורות על המצווה ושל הטעות, מוגבלת בזמן. החוק קובע כי אם עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והמצווה יכל לבטל את הצוואה אך לא עשה כן – אותם פגמים לא יביאו לביטול הוראת הצוואה או תיקונה.

המחוקק מניח כי במידה ועבר פרק זמן ארוך יחסית, של שנה, והמצווה בחר שלא לשנות את צוואתו, אין כל הצדקה לקבוע כי הוראת הצוואה מבוטלת או כי יש לתקנה.

טעות סופר של המצווה

ככלל יטה בית המשפט לקיים את צוואותו של אדם מאחר ורצונו של המצווה עומד ראשון לכל. אולם, במידה ונפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם, נכס, תאריך, מספר, חשבון וכדומה - ובית המשפט יכול לקבוע בבירור מהי כוונתו האמיתית של המצווה, ייטה בית המשפט לתקן את הטעות.

טעות סופר שונה מטעות שעשה המצווה מתוך הנחה למצב דברים שונה מהמציאות או מתוך טעות במניע אשר תוארה לעיל. כאן הכוונה היא לטעות באופן שבו תיאר המצווה דבר כלשהו בצוואה, למשל שגיאה במספר תעודת הזהות של יורש, במספר הרחוב של הבית בו נמצאת הדירה אותה הוא מוריש וכדומה.

בטעות שתוארה קודם לכן הכוונה הייתה לטעות בה טועה אדם לגבי מצב דברים מסוים, כשהוא חושב כי דבר מסוים מתקיים אך מתגלה שאין הדבר כך. ואילו כאן מדובר בטעות שמקורה בחוסר תשומת לב, היסח דעת, שגיאת כתיב וכדומה. בפס"ד רוט נקבע כי ניתן בדרך של תיקון טעות סופר לתקן גם טעות שבתחביר או בפיסוק.

כאשר קיימת בצוואה הוראה בלתי ברורה או בלתי חוקית

הוראה בלתי ברורה - אם קיימת בצוואה הוראה שלא ניתן להבין ממנה למי ציווה המצווה את עזבונו, או את מה ציווה המצווה , או שלא ניתן כלל להבין את משמעות ההוראה – ההוראה בטלה. אנו מדברים על מקרה בו ההוראה כל כך בלתי ברורה עד שלא ניתן להבין ממנה מה הייתה כוונתו של המצווה. במקרה כזה, אם אין אפשרות להבין מתוך ההוראה עצמה מהי כוונת המצווה, לא ישלים בית המשפט את ההוראה אלא יכריז על בטלותה.

הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי - כאמור מטרת המחוקק להגשים ולקיים את רצונו של המצווה עפ"י הרשום בצוואתו. אולם, אחד הסייגים המרכזיים לכך הוא כי לא תכובד הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי.

הוראה זו נובעת מכך שאין לאפשר לאדם לצוות על דבר כלשהו שאינו רצוי לחברה מבחינה חוקית ומוסרית או שאינו אפשרי.

כשהוראה בצוואה בטלה מסיבות אלו - הרכוש או הנכסים המצווים בה יחולקו לפי כללי הירושה על פי דין.

הוראת צוואה שביצועה בלתי אפשרי- גם הוראה כזו בטלה. הכוונה להוראה בה המצווה מוריש רכוש, למשל, למי שאינו יכול לרשת, מסיבה כלשהי, כמו צאצא של המוריש שלא היה בחיים בעת מות המוריש (ולא נולד תוך 300 יום ממותו) או מי שמת לפני מות המוריש, או במידה והמוריש דורש לבצע דבר מה שאיננו אפשרי לביצוע עוד או שהדבר מלכתחילה היה בלתי אפשרי.

צוואה לטובת מי שהשתתף בהכנתה

כדי לשמור על מצב דברים בו המצווה ציווה את עזבונו מתוך רצון חופשי, כן ואמיתי וללא כל השפעה בלתי הוגנת – קבע המחוקק בטלות כל הוראה בצוואה (למעט צוואה שנעשתה בעל פה) שבה המצווה מעניק דבר כלשהו:

  1. למי שערך את הצוואה; או-
  2. למי שהיה עד לעשיית הצוואה; או-
  3. למי שלקח חלק אחר בעריכתה.
  4. כך גם תתבטל הוראת צוואה בה המצווה מעניק דבר כלשהו לבן זוגו של אחד מהמנויים לעיל. חשוב לשים לב כי המדובר בבן זוג בלבד ולא בקרוב משפחה אחר של אותו אדם.
חשוב להבין כי הזכות ליהנות מהצוואה נשללת מאדם שעשה את אחד הדברים המנויים כאן גם אם הוא לא השפיע על המצווה כל השפעה שאינה הוגנת.

כיצד אפשר לבטל צוואה?

אדם רשאי לבטל את צוואתו כרצונו, בכל עת ומכל סיבה. לאחר ביטול הצוואה, הוא יכול לערוך צוואה אחרת במקומה או שלא לערוך צוואה כלל. בכל מקרה, הצוואה האחרונה של אדם היא התופסת. לכן חשוב התאריך על גבי כל צוואה, כדי שניתן יהיה לקבוע אם מדובר בצוואה האחרונה.

הדרכים לביטול צוואה- ישנן שלוש דרכים בחוק לביטול צוואה;

  1. ביטול הצוואה במפורש באותו אופן שבו עושים צוואה. הכוונה היא כי ניתן לבטל צוואה כפי שעושים צוואה: בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה. אין חובה לבחור דרך ביטול הזהה לדרך בה נעשתה הצוואה. כלומר, מי שציווה בעדים יכול לבטל צוואתו בכתב יד.
  2. ביטול הצוואה באמצעות השמדתה. החוק קובע הנחה, לפיה צוואה שהושמדה פיסית, המצווה אכן התכוון לבטלה. הכוונה היא למעשה השמדה פיסי של המסמך עליו כתובה הצוואה, ולא סימון איקס עליו בלבד, למשל.
  3. עריכת צוואה חדשה. החוק קובע כי במידה ואדם ערך צוואה חדשה, ויש בה הוראות הסותרות את ההוראות בצוואתו הקודמת, רואים את ההוראות הסותרות החדשות כמבטלות את ההוראות בצוואה הקודמת. כלל זה תקף גם אם לא המצווה לא ציין בצוואה החדשה שהיא מבטלת את הקודמת
לאחרונה תוקן חוק הירושה ונקבעו הוראות חדשות באשר לצוואה הדדית :

פסק דין תקדימי (מתוך עיתון "ישראלי" 5.2.07 / עדנה אדטו)
שלושה אחים ערערו על החלטת אביהם להוריש את הרכוש המשותף של הוריהם לאישתו השניה. השופטים דחו את הבקשה ברוב קולות.

בית המשפט העליון קבע בפסק דין תקדימי, ברוב דעות של השופטים מרים נאור וסלים ג'ובראן, כי ניתן לשנות צוואות הדדיות של בני זוג.
פסק הדין ניתן בעניינם של בני הזוג המנוחים יעקב ויוספינה זמיר, אשר הורו להעניק את ירושתם זה לזו במקרה של פטירת אחד מהם, ולאחר מות שניהם לחלק את הרכוש שווה בשווה בין שלושת ילדיהם.
לאחר פטירת האשה קיבל הבעל לידיו את הרכוש שהיה בידי הזוג. כעבור כמה שנים הכיר יעקב אשה, ובהיותו בן 78 נולדה לשניים בת. זמן קצר לאחר מכן ערך יעקב צוואה חדשה, ובה הורה להוריש את כל עזבונו (יחד עם העיזבון של אשתו, אותו ירש במותה) לבת זוגו החדשה, למעט זכויות במקרקעין, אותן הוריש לנכדיו.
ילדיו של יעקב מנישואיו הראשונים הגישו ערעור בו טענו, בין היתר, כי צוואתו השנייה של אביהם עומדת בניגוד לרצון אמם, כפי שזה הובע בצוואות הדדיות, לפיו לאחר מות בני הזוג יועבר עיזבונם המשותף לילדיהם המשותפים.
השופטת מרים נאור ציינה בפסק הדין, שדחה את הערעור : "חוק הירושה מלמדנו כי עיקרון יסוד בדיני הירושה הוא כי כוחו של המוריש לשנות מצוואתו מתי וכפי שיחפוץ". עוד נקבע כי טענת המבקשים כי הרכוש עבר לידי המנוח כ"נאמן" וכ"פיקדון" משקפת את רצונם שלהם עצמם, אולם אין כל נקודת אחיזה להראות שזה היה גם רצון אמם. אכן, אמם של המבקשים כתבה את צוואתה במסגרת צוואות הדדיות, ומתוך ידיעה כי רצון בעלה, באותה העת, היה להוריש לבניו את רכושו באם יוותר בחיים לאחריה. ואולם מכאן ועד המסקנה כי רצון האם היה להגביל את כוחו של בעלה במהלך חייו – רחוקה הדרך.

משמעות פסק הדין
מדובר בפסק דין עקרוני, שקובע כי בני זוג שערכו צוואות לפני התיקון לחוק הירושה יכולים לשנותן בכל עת מרצונם החופשי, למעט במקרים בהם נרשם במפורש בצוואה מה מבקש בן הזוג לעשות ברכושו לאחר מות בן הזוג השני. אם לא קיים ציון מפורש, כמו במקרה זה, למעשה חופשיים הבעל או האשה הנישאים מחדש להוריש את כל רכושם, כולל זה שקיבלו מבן או בת הזוג המנוחים, לבני הזוג החדשים ו/או לילדיהם, ולנשל את הילדים המשותפים מנישואיהם הקודמים מהרכוש המשפחתי. התיקון שנערך לאחרונה בחוק הירושה מגביל זוגות שעורכים צוואות משותפות מלשנותן, וקובע כי לגבי צוואות הדדיות אשר נעשו לאחר התיקון לחוק - כל עוד בני הזוג בחיים, ניתן לבטל את הצוואות ההדדיות במסירת הודעה בכתב לצד השני.