חוזה על תנאי - אוגוסט 2008
(לקוח מתוך: שנה א' ערב / דיני חוזים / ד"ר תמר גלעד / שיעור 22 24.6.06 / עריכה: דרור כהנוביץ')
ראובן, עובד מדינה, מתגורר בת"א וישנן שמועות שהמשרד הממשלתי שהוא עובד בו אמור לעבור לירושלים בזמן הקרוב. הוא רוצה להכין את עצמו למעבר, למכור את דירתו ולקנות דירה בירושלים אך הוא לא יכול לכרות חוזה, כי לא ברור האם אכן יתרחש המעבר. כאן בא לשירותו חוזה על תנאי – גם חוזה המכירה וגם חוזה הקניה של הדירה יכללו תנאי שקובע שהחוזה מותנה במעבר של המשרד לירושלים תוך פרק זמן מסוים.
ניתן לערוך חוזים, על כל פרטיהם ולהתנות אותם באירוע עתידי לא וודאי.
יש להבחין הבחנה בין תנאי לתניה:
תניה – תנאי החוזה, הס' בחוזה שמתייחסים לחובות ולזכויות של הצדדים.
תנאי – הופך את החוזה לחוזה על תנאי.
לדוגמה, חוזה ביטוח בית כנגד שריפה – בחוזה נאמר שהמבוטח מתחייב לשלם פרמיה חודשית – זו תניה, שאם לא מקיימים אותה מופר החוזה. אם ס' קובע שאם הדירה תשרף, תשלם חברת הביטוח למבוטח סכום מסוים – זה תנאי, אם לא תישרף הדירה אין הפרת חוזה.מאפייני התנאי
1. עתידי – התנאי – אירוע לא וודאי עתידי – עתידות התנאי היא מחויבת. המבחן הוא אובייקטיבי, התנאי לא מתייחס למשהו שכבר התרחש אך מבחינה סובייקטיבית לא ידוע לצדדים.
2. אי הוודאות – התנאי חייב להיות בלתי וודאי. במי תלוי קיומו של התנאי?
ברוב המקרים, התנאי תלוי בגורם חיצוני לחוזה – אירוע, הסמכה של צד ג' וכו'. יש בכל זאת אפשרות שהתנאי יקבע ע"י אחד הצדדים בחוזה, לדוגמה, אם אעבור לאילת תוך שלושה חודשים. זה לא יכול להיות תלוי בשרירות לב של אדם, יכול להיות באחד מהאירועים שקורים בחייו של אדם, אך לא בשליטתו המוחלטת.
יכול להיות שלא כל החוזה הוא על תנאי, אלא רק ס' או קטע מן החוזה. שני סוגי תנאים:
ס' 27(א) קובע:
(א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק).
חוזה על תנאי מתלה
אירוע בעתיד, שהתרחשותו בלתי וודאית, ושבהתרחשותו תלו הצדדים מראש את כניסת ההסכם לתוקפו.
בחוזה רגיל – יש נקודת זמן אחת – רגע כריתת החוזה, שבו נקבעים החיובים של הצדדים, ונקבע איך ימומש החוזה.
בחוזה על תנאי מתלה – יש שתי נקודות זמן חשובות:
1. רגע כריתת החוזה שקובע את החיובים והזכויות של הצדדים. בשלב זה החוזה רדום.
2. נקודת האמת – הנקודה שבה יקבע האם החוזה יתעורר לחיים או שהוא בטל ללא הודעת ביטול – אם באותה נקודת זמן התנאי המתלה התקיים, באותו רגע הופך החוזה לכל דבר ועניין. אם באותה נקודת זמן התנאי לא מתקיים, החוזה הופך להיות בטל ולא צריך להודיע על בטלותו. חשוב לדעת מהו פרק הזמן בין שתי הנקודות. ס' 29 קובע:
היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה – מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק – מתבטלת ההתנאה.
לדוגמה, הצדדים בחוזה של ראובן קבעו שמעבר המשרד לירושלים יהיה חייב להיות תוך 3 חודשים, אם הזמן יסתיים לפני המעבר של המשרד, החוזה מבוטל. אם לא קבעו – בית המשפט יקבע מהו זמן סביר. מה דינו של החוזה במצב רדום? החוזה רדום, אך עשוי להיות חשוף לסיכונים. נניח וראובן רואה לפני תום שלושת החודשים שהבית שאליו הוא אמור לעבור בחוזה על תנאי עומד להיות מפורק? האם הוא יכול לפנות לבית המשפט ולבקש צו מניעה?
ס' 27(ג) קובע:
(ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי.
נוצר מצב שבו החוזה מצד אחד לא ניתן לפעול מכוחו, ומצד שני ניתן להגן עליו באמצעות צו מניעה. חוזה על תנאי מפסיק
חוזה על תנאי, הקובע שאירוע עתידי בלתי ודאי החוזה יחדל מלהתקיים.גם במקרה זה, בניגוד לחוזה רגיל, יש שתי נקודות זמן:
1. רגע כריתת החוזה.
2. נקודת האמת – הרגע האחרון שבו יכול להתקיים או לא התנאי המפסיק.
ברגע שנכרת החוזה על תנאי מפסיק, הוא מתחיל את חייו כחוזה לכל דבר וענין, אך בנקודה השניה – אם מתקיים התנאי המפסיק, החוזה בטל מאותו רגע ולהיפך.
הפרק בין נקודות הזמן כפוף לס' 29 כאמור.
בעיה שיכולה להתעורר היא שאלת ההשבה לאחר הביטול – אם מתבצעים חיובים בין הצדדים בשעת פעולתו של החוזה, צריכה להיעשות פעולת השבה בחוזה על תנאי מפסיק.
מבחינה מעשית, יתכנו מקרים שאנשים חשבו שזה חוזה רגיל וביצעו פעולות, ובית המשפט קבע שהחוזה הוא על תנאי מתלה, והתנאי לא התקיים, ולכן אין השבה.
ע"א 495/80 ברקוביץ נ. קלימר – אשה מבוגרת בעלת דירה שהיתה לה בת נשואה סיכמה עם בתה שהם ימכרו את הדירות שלהם ויקנו דירה גדולה לזוג ולאם, שבה יוקצה חדש לאם. הם קנו את הדירה, והאם עברה לגור איתם. לאחר מכן הבת נפטרה והחתן לא התנהג אליה יפה וגרם לה לעזוב את הדירה ולעבור לדירה הקטנה של הבן. הם תבעה את הכספים ששילמה על הדירה.
הש' ברק קבע שמדובר בחוזה מתנה על תנאי מפסיק – היא נתנה את הכסף במתנה, אבל היה כאן תנאי, שיתאפשר לה להמשיך ולגור על חייה. ברגע שהתנאי המפסיק התקיים, החוזה בטל.
צריך לבדוק את נושא ההשבה – ברק מציע שתי חלופות למקור חובת ההשבה:
1. דיני עשיית עושר ולא במשפט.
2. ס' 21 לחוק החוזים הדן בסוגיית ההשבה.
בוצע קיזוז בין הכסף שניתן במתנה לבין הסכום של הכסף עבור התקופה שבה התגוררה האשה בדירה. כיצד ניתן להבטיח שהחוזה הוא חוזה על תנאי?
ברור שזו שאלה של פרשנות. בית המשפט למד על כך מתכלית החוזה ומאומד דעתם של הצדדים.
מומלץ לכתוב במפורש בס' בחוזה שהחוזה הוא על תנאי. לעיתים ניתן ללמוד מהאופן שבו מנוסחים הדברים – "בכפוף ל", "אם", "בתנאי", אך לא בהכרח. לעיתים אומר בית המשפט שזה חוזה על תנאי מכללא – נרמז ולא מפורש. אם לא כותבים זאת במפורש, יש בעיה גדולה בבית המשפט.
המחוקק סייע בהחלטה האם מדובר בחוזה רגיל או בחוזה על תנאי – חזקה עובדתית בס' 27(ב):
(ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה.
חזקה עובדתית – אם לא סותרים אותה, היא קיימת.
חזקה חלוטה – לא ניתן לסתור אותה.
חוזה שטעון רשיון לפי חיקוק, אם לא מתלים אותו, הוא מהווה חוזה לא חוקי, ולכן בטל לפי ס' 30.
נבדוק ארבע סיטואציות אפשריות של חוזים המצריכים רשיון של הרשויות כדי לראות מתי מתקיימת החזקה:
1. מקרה שבו הצדדים מודעים לצורך ברשיון, והם במפורש התנו את קיום החוזה בהתקיימו של מתן הרשיון – אין צורך בחזקה העובדתית, מלכתחילה החוזה נבנה כך.
2. הצדדים מודעים לצורך ברשיון, אחד הצדדים לוקח על עצמו במסגרת החוזה את החיוב להשיג את הרשיון – זהו חוזה רגיל, אם החוזה לא מתקיים, אותו צד שהתחייב לקבלת הרשיון מפר את החוזה.
3. הצדדים מודעים בצורך לרשיון ולמרות זאת הם קובעים שהחוזה יתקיים גם ללא הרשיון – זהו חוזה פסול.
4. הצדדים אינם מתייחסים לנושא הרשיון בכלל, בין בגלל שכחה או מתוך כוונה – החזקה של ס' 27(ב) תחול.
נביא לכך דוגמאות מהפסיקה:ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון נ. קראוס – קראוס הוא מתווך מקרקעין ובתיווכו נחתם חוזה בין הקונה לבין מוכרת של נכס, שבמסגרתו המוכרת מכרה את זכויות החכירה שיש לה באדמת מינהל. בחוזה נאמר כי המוכרת מתחייבת למכור את זכויותיה בנכס ולמסור את החזקה בו לקונה, כפוף להחלטת המינהל. הרקע לכך היה שברור היה שהמינהל יסכים, וההסכמה לא הושגה בגלל מחדל של המוכרת. המתווך תבע את הקונה לשלם לו דמי תיווך. הכלל הוא בד"כ שמשלמים למתווך עבור התוצאה ולא המאמצים. בד"כ התוצאה הוא חתימת חוזה רגיל. כשחוזה הוא על תנאי – לא מקובל לשלם למתווך, עד להתקיימות התנאי המתלה. יש מקרים שמלכתחילה המתווך מתבקש להביא קונה שיכרות חוזה על תנאי, ואז מקבל המתווך שכר עבור עבודתו אם נכרת החוזה.
נשאלה השאלה מהו דינו של החוזה? אם זה חוזה ממש, מגיע למתווך כסף, אם חוזה על תנאי מתלה שלא התקיים – לא מגיע כסף. זהו חוזה שדורש את הסכמתו של צד שלישי, הסכמתו של המינהל.
הש' בן פורת – רואה בחוזה חוזה על תנאי – כי נכתב בו "כפוף להחלטת המינהל", אין צורך בחזקה.
הש' לנדאו – זהו חוזה רגיל, המוכרת נטלה על עצמה את החיוב להשיג את הסכמת המינהל והפרה את החיוב בכך שלא השיגה. ע"א 195/84 עיריית נהריה נ. ימין – העירייה פרסמה מכרז להקמת פארק בעיר. הקבלן ימין זכה במכרז, אך התברר שהוא לא רשום בפנקס הקבלנים, והעירייה לא יכולה לפי החוק להעסיק אותו. לפי המכרז, אחת התניות היתה שהקבלן יהיה קבלן רשום. התברר שהוא בעיצומם של הליכים להיות קבלן רשום. הוא התחיל בעבודה והתחיל בהכנת השטח. אז התברר שבשטח מתגורר שומר שסירב להתפנות והעבודה נעצרה לשנה כדי שיוכלו לפנות אותו. לאחר שנה חודשה העבודה, אך בשל האינפלציה באותו שנה דרש הקבלן תוספת, ואז בררה העירייה מה לגבי הרשיון שלו. העירייה הודיעה לו שיפסיק את העבודה.
הקבלן דרש פיצויים בגין הפרת חוזה. נשאלה השאלה על איזה חוזה אנחנו מדברים?הש' גולדברג – ברור מהתנהגות העירייה שהם לא התכוונו בכלל לקיים את התנאי של קבלן רשום – הוא המשיך את העבודה למרות שהתברר שאין לו רשיון. הוא קבע שזהו חוזה לא חוקי – החוזה קובע את העובדה שהוא יועסק בניגוד לחוק. החזקה העובדתית נסתרת.הש' דב לוין – לא לומד מהדברים שהיתה כוונה לקיים את החוזה מבלי שהוא יקבל את הרשיון, לא ניתן לייחס להם כוונה לכרות חוזה בניגוד להוראת הדין ולכן ניתן להפעיל את החזקה.
סיכול תנאייש אפשרות לעיתים לצד להתערב ולגרום לכך הן ע"י מעשה והן ע"י מחדל שהתנאי המתלה לא יתקיים ושהתנאי המפסיק יתקיים ולהביא לביטול החוזה.
28. סיכול תנאי
(א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי- קיומו.
(ב) היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על קיומו.
מדובר כאן בהשתק סטטוטורי – אתה שגרמת בהתערבותך לאי קיום התנאי המתלה או לקיום התנאי המפסיק, תהיה מנוע מלטעון שכך הוא המצב. ע"א 53/80 קיבוץ שניר נ. שרייטר – קיבוץ שערך חוזה בין הקיבוץ לקבלן שאמור לאסוף חומר שמצטבר באפיק הואדי העובר בשטח הקיבוץ. נקבע שהקיבוץ ישיג את הרשיון מהרשויות לפעולה. בשלב העבודה התברר שהקיבוץ הפסיק לטפל בנושא הרשיון, וסילק את הקבלן, שתבע פיצויים.
בית המשפט קבע שמדובר על חוזה על תנאי מתלה, אך הקיבוץ סיכל את התנאי המתלה ולכן הוא מושתק מלטעון שהתנאי המתלה לא התקיים. בשל כך, החוזה הופך להיות חוזה רגיל, והקיבוץ צריך לשלם את הכספים שהתחייב לשלם לקבלן. לגבי הצד שסיכל את התנאי, הוא מנוע מלומר דבר, אך הדבר פותח אפיקים לצד השני, שיטען שהחוזה בטל אם הדבר כדאי לו מבחינה כלכלית או שהתנאי המתלה התקיים.
דוגמה – ראובן ערך עם שמעון חוזה על תנאי מתלה למכירת דירתו בתל אביב תוך שלושה חודשים במידה והמשרד של ראובן יעבור לירושלים. לאחר כמה חודשים מגיע אליו לוי ומציע לו לקנות את הדירה במחיר גבוה. ראובן, שהוא חבר בוועד העובדים במשרד, מפעיל את ועד העובדים של המשרד כדי לעכב את המעבר לתל אביב, כדי לגרום לכך שהתנאי המתלה יסתיים והוא יוכל למכור את הדירה ללוי במחיר גבוה יותר.
נבדוק עם שמעון מה הוא רוצה:
– אם הוא לא מעוניין בדירה, נטען שהתנאי המתלה לא התקיים כי חלפו שלושה חודשים והמשרד לא עבר.
– אם הוא מעוניין בדירה, נטען שהתנאי התקיים ולכן החוזה בתוקף. ראובן ירצה לסתור טענה זו, אך הוא מושתק מלטעון זאת.ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון נ. קראוס – לפי גישת הש' לנדאו, שקבע שמדובר בחוזה רגיל, ולקראוס מגיע תשלום עבור התיווך.
לפי גישת הש' בן פורת – זהו חוזה על תנאי, שלא התקיים. לקראוס מגיעים דמי תיווך – לו המוכרת היתה עושה מאמצים כנים ומשתדלת ובסופו של דבר לא היה מתקבל האישור מהמינהל, זהו חוזה על תנאי שלא התקיים, ולכן לכאורה לא מגיעים לקראוס דמי תיווך. במקרה זה המוכרת סיכלה על דרך המחדל את קיומו של התנאי המתלה, ולכן ישנו השתק סטטוטורי – המוכרת מנועה מלטעון שהתנאי לא קוים. עקרונית הקונה יכולה לטעון כל טענה, אך מתנהל משפט אחר בין הקונה למוכרת והקונה קבעה שהתנאי קוים ולכן החוזה קיים, ולכן היא לא יכולה לטעון טענה אחרת. לפיכך – לקראוס מגיעים דמי תיווך. ס' 28(ג) מסייג את הנושא של סיכול התנאי –
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות.
אם באמת אדם גרם לסיכול של תנאי, אבל החוזה איפשר לו לעשות זאת, הוא לא מושתק. אם הוא פעל לא בזדון או ברשלנות – עניין ההשתקה לא מופעל.ע"א 4541/91 לובניקר נ. שר האוצר – ללובניקר היה מקרקעין שהופקע ע"י המינהל. בהסכם נקבע שבמקום כסף, תנתן לו אדמה חלופית ללא מכרז. פעולה כזו מחויבת באישור ועדת פטור שליד מועצת מקרקעי ישראל, שלא ניתן כי התברר שהנציג של המינהל בא לוועדה והביא את כל הנימוקים למה לא לתת את הפטור. כשנטענה כלפי המינהל טענת הסיכול, המינהל השתמש בטענה שנציג המינהל פעל בתום לב. בית המשפט קבע שחובת ההגינות ותום הלב החלה על המינהל היא מוגברת, ולכן סתר את הטענה.
מקרים שבהם נדרשת הסכמת אדם גבוה בהיררכיה לאחד הצדדים
ע"א 470/76 נגי'ם נ. דאוד – החתן, מיופה כוחה של חותנתו, ניהל מו"מ עם המינהל בנושא של פיצויים על אדמה שהיתה לה בכפר איקרית. המו"מ סוכם, ובהסכם נכתב שהוא כפוף לאישור מועצת המינהל, ורק החתן חתם על החוזה. החותנת מתה לפני שנציג המינהל חתם על החוזה. המינהל טען שהחוזה הוא חוזה על תנאי מתלה שכפוף לאישור מהרשויות, וגם אם החותנת נפטרה, אין לכך רלבנטיות ורצה לקיים את החוזה. החתן רצה לבטל את החוזה.
בית המשפט דחה את טענת המינהל שמדובר בחוזה על תנאי. הוא קבע שמדובר בהצעה בלבד, שלא הגיעה לידי מימוש כי החותנת נפטרה ולכן פקעה ההצעה.
למה לא התקבלה הטענה שהחוזה הוא על תנאי במקרה זה? הנציג של המינהל מהווה אורגן של אותו גוף שאמור לאשר את ההחלטה ולא צד שלישי אמור לעשות זאת. לכן זה לא אמור להיות תנאי בחוזה. בפס"ד לובניקר עלתה השאלה האם מדובר בתנאי מתלה או במשהו שלא הגיע לכדי חוזה. השאלה היתה האם אותו גוף שאיתו התנהל המו"מ ונערך ההסכם הוא אותו גוף שצריך לתת את אישורו למה שסוכם. ההסכם נערך בין לובניקר למינהל, בכפוף לאישור ועדת הפטור שליד מועצת מקרקעי ישראל.
בית המשפט קבע שמועצת מקרקעי ישראל היא גוף נפרד מהמינהל, ולכן מדובר בתנאי מתלה של החוזה.
אם ההסכמה היא של צד שלישי ==> זהו תנאי מתלה.
אם ההסכמה היא של היררכיה גבוהה יותר של צד מסוים ==> אין גמ"ד ולכן אין חוזה.
חוזים בלתי אכיפים וחוזים בלתי שפיטים
ס' 32 קובע:
32. חוזה של משחק, הגרלה או הימור
(א) חוזה של משחק, הגרלה או הימור שלפיו עשוי צד לזכות בטובת-הנאה והזכיה תלויה בגורל, בניחוש או במאורע מקרי יותר מאשר בהבנה או ביכולת, אינו עילה לאכיפה או לפיצויים.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על משחק, הגרלה או הימור שהוסדרו בחוק או שניתן לעריכתם היתר על פי חוק.
יש הבחנה בחוק בין שלושה חוזי הימורים:
חוזה הימורים לא חוקי – מהווה עבירה לפי חוק העונשין – חוזה פסול מכח' ס' 30. חוזה הימורים חוקי – ס' 32(א) – חוק העונשין מתיר הימורים בתנאים מסוימים, אך המחוקק לא אוהב את חוזי ההימורים, בגלל התופעות השליליות שמתלוות לכך.
התנאי הראשון הוא שזה חוזה הימורים. יש להבחין בין חוזי הימורים לבין חוזה מכר עתידי, של מניות או נכסים, שמכירם אמור לעלות או לרדת. גם חוזה ביטוח, שתלוי בגורל נכס, לא נחשב חוזה הימורים. כוונת המחוקק היא לא להתייחס למקרים אלה, המגובים ע"י חוקים, ושיש להם ערך כלכלי.
התנאי השני – מבחן היחסיות – "יותר מאשר" – יחסיות בין גורל לבין יכולת. משחק כדורגל, שחמט, וכו' הם משחקים שמבוססים על יכולת. משחק בינגו, רולטה וכו' מבוססים על מזל. הקושי הוא במשחקי קלפים – פתיחת הקלפים היא מקרית, אבל יש בכך מחשבה. המשקל היחסי יוצר את הסיטואציה בהתאם לנסיבות.
כל החוזים העוסקים בהימורים חוקיים במסגרת ס' 32(א) הם חוזים חוקיים לכל דבר – מגבילים פה את הסעדים שבית המשפט יכול לתת במקרה של טענה של הפרת חוזה. כל מה שניתן לעשות הוא לבטל בצורה אוטונומית את החוזה ולפנות לבית המשפט לקבל השבה.
דוגמאות:
ראובן שיחק במשחק קלפים בביתו של שמעון והפסיד 10,000 ₪. לא היה בידו הכסף והוא התחייב להמציא את הכסף למחרת. הוא לא שילם את הכסף לשמעון ושמעון רוצה לקבל סעד.
שמעון לא יכול לדרוש אכיפה.
שמעון שילם 200 ₪ כדי להשתתף בהגרלה של כרטיס טיסה. הוא זכה בהגרלה ומעוניין בסעד. הוא יכול לפנות לבית המשפט ולדרוש השבה של 200 ₪. חוזה הימורים שהוסדר בחוק – ס' 32(ב) קובע שהגרלות והימורים שמוסדרים בחוק או מותרים מכח החוק (פיס, טוטו, מגן דוד אדום וכו'), הכלל של ס' 32(א) לא יחול עליו. חוזה למתן ציונים
33. חוזה למתן ציונים
חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט.
הכרעה – נמדדת ע"י מדדים אובייקטיביים.
הכרעה – סובייקטיבית, תלויה במי שבודק.
וכיוצא באלה – החוק יוצר הרחבה.
כל החוזים האלה הם בלתי שפיטים – בית המשפט לא ידון בהם. אין כוונה שחוזים מהסוג הזה יש בהם בעיה, אלא את סוגיית ההערכה או הקביעה של הציון/התואר וכו', בית המשפט לא יתערב בה.
לדוגמה, אם הסטודנט יטען שלפי הידיעון, המהווה חוזה, מגיע לו ציון גבוה יותר ממה שקיבל בקורס מסוים, בית המשפט לא ידון בסוגיה. אם הסטודנט יטען שהאונ' לא עמדה בחוזה בכך שלא סיפקה תנאי לימוד וספריה כפי שהבטיחה, זה שפיט. עוד לפני חקיקת חוק החוזים, דחו בתי המשפט תביעות מסוג כזה.
מדוע קבע בית המשפט שחוזים כאלה אינם שפיטים?
1. היעדר שפיטות מטעמים מוסדיים – קיומו של פורום חילופי מומחה – בית המשפט לא מתערב, כי קיים גוף אחר חילופי מומחה שדן בנושא. במקרה זה עדיין לבית המשפט אפשרות להתערב.
2. אי שפיטות מבחינה נורמטיבית – הנושא אינו בתחום התמחותו של בית המשפט – בית המשפט עוסק בנושאים כלכליים ועסקיים ולא בנושאי רוח וכבוד. אפשרויות ההתערבות של בית המשפט מצומצמות.
נראה שבית המשפט העליון הולך לפי הרציו של הכלל הראשון, כי זה מאפשר לו לבחון האם הגוף המוסדי פעל בצורה נכונה.
ע"א 838/87 שני נ. אוניברסיטת ת"א – מספר סטודנטיות הגישו תביעה נ' האונ', וטענו שהן התחילו את הלימודים ע"ב פטור ממספר מקצועות. לקראת סוף הלימודים הפטור בוטל. הן לא טענו שהדבר אינו צודק, אלא טענו שמי שביטל את הפטור הוא לא האדם המוסמך לתת אותו.
הש' ברק הצדיק את הטענה הזו – לא מדובר על התערבות בשיקול הדעת, אבל ניתן להתערב בשאלת הסמכות.
בג"צ 571/89 צבי מוסקוביץ נ. מועצת השמאים – מועצת השמאים היתה אחראית על בחינות לשכת השמאים, והם פעלו כגילדה סגורה שמטרתה לצמצם את כמות השמאים. מוסקוביץ' ניגש 3 פעמים ונכשל. הוא פנה לבית המשפט וטען שהם הכשילו אותו בכוונה. הוא לא אמר שהבחינה לא ראויה או שהפתרונות המומלצים הם לא נכונים, אלא טען שבדיקה של התשובות שלו ביחס לפתרונות הנכונים היתה צריכה להביא אותו לציון עובר.
הש' אור קבע שבית המשפט לא מתערב בד"כ בהחלטות של מומחים, אבל לא כך יהיה הדבר אם יתברר שהדבר נעשה בשרירות לב ובחוסר הגינות. הוכח שהיתה שרירות לב והכשלה שיטתית – הובאו ראיות רבות לכך, ולכן הפנה את הצדדים לגוף בורר מוסכם שיבדוק את הבחינות שלו.