מהי צוואת "שכיב מרע" ומדוע יש לרשום אותה מייד לאחר ששומעים אותה? – מאת עו"ד אילה בירגר ספטמבר 2015

מעשה שהיה כך היה. אישה ערירית שלא היו לה ילדים כתבה צוואה ולפיה הורישה את כלל נכסיה לחברתה וילדיה של אותה חברה. בין נכסי האישה הערירית היתה דירה בצפון הארץ. בדירה הנ"ל טיפלו בני זוג שהכירו את האישה בשנותיה האחרונות.
במאי 2012 נפטרה אותה אישה בעקבות מחלת הסרטן בבית חולים ממש על ערש דוואי ציוותה האישה את אותה דירה בצפון הארץ, לאותם בני זוג שטיפלו בדירה. אותם בני זוג ואף יורשת נוספת אשר צויינה בצוואתה של האישה – נכחו בבית החולים בעת שהאישה היתה על ערש דוואי ואמרה לבעל כי "מבית החולים לא תצא". כמו כן פנתה המנוחה אל הבעל ואמרה לו, בנוכחות אישתו והיורשת, שהיא מצווה את הדירה בצפון לאותם בני זוג. המנוחה, בעודה צלולה, חזרה על כך מספר פעמים.
על פי חוק אדם אשר הוא עד לצוואת "שכיב מרע" (אדם הסבור כי הוא עומד אל מול פני המוות ואומר את צוואתו בעל פי בפני עדים ) – אותו עד צריך להעלות באופן מיידי את הצוואה על הכתב והצוואה מהווה צוואה חוקית לכל דבר וענין. ואולם בני הזוג הגיעו אל עורך דין והצהירו על צוואת אותה אישה רק כ 4 חודשים לאחר מותה. והעו"ד הפקיד את הצוואה ברשם הירושות במטרה לזכות בדירה שהובטחה להם תוך שהם מבקשים להכיר בצוואה כ"צוואת שכיב מרע".
רשם הירושות העביר את בקשתם לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בחודש פברואר 2013. השופטת אלה מירז מבימ"ש לענייני משפחה בחיפה הכירה בצוואה כצוואת שכיב מרע מאחר ובני הזוג הצליחו להוכיח שאכן זו צוואתה וזה היה רצונה האחרון של אותה אישה ערירית.